ריקוד מרגרה

ריקוד מרגרה הוא ריקוד מסורתי המבוצע על ידי הגברים השייכים לשבטות מרגה ואן של רג’סטאן בהודו. הריקוד דומה מאוד לקתיס אירודיאס, שמתרגלים אותו אנשים מאזורים שונים בהודו.

אחד מסגנונות הריקוד המפורסמים ביותר באפריקה הוא מרגרה, המכונה גם הולה או קומביה.

בניגריה משתמשים ב-Mallamma או Mgbalum דירות דיסקרטיות בחולון לביטוי תחושת העייפות.

המוזיקה מתחילה לאט עם לחץ מורגש על פעימות שתיים וארבע לפני שהיא עולה במהירות

וכלה בשילוב של על-טמפו.

תחרויות הריקוד הציבוריות תוססות ומערבות את הקהל שניתן לחלק לחלקים שונים על בסיס רמות בית ספר וקבוצות גיל. הזוכים נקבעים בדרך כלל בהצבעת נוער באמצעות הרמת ידיים.

ריקוד מרגרה, הוא צורה מתונה של הודי

ריקוד. זה נקרא גם `Deva Nata או Deva Nrityam’

זהו אחד הריקודים הגמישים ביותר בזמביה. כפי שהיה עם ריקודים אפריקאים ושבטיים רבים אחרים, מרגרה הייתה נתונה למשחק גס, ולכן היא הפכה לפעילות חשובה לתרבות.

ריקוד מרגרה, או מוגוק רקטה

ריקוד מרגרה, או Mogok Rakatta כפי שהוא מכונה במקום, מבוצע בדרך כלל על ידי ילידי מרגה העתיקה וסביבתה. הריקוד מציג את הצעדים הגבוהים של אדם שחזר הביתה לאחר תקופה ארוכה בשירות צבאי. הריקוד עוצב וכוריאוגרפיה כולו על ידי Lam Oo Moo בשנת 1971. בשנים מאוחרות יותר, הריקוד השתנה על ידי הוספת צעדים לנשים כדי להגביר את רמות ההשתתפות.

רקדניות מרגרה נשכרות באירועים גדולים. הם נחוצים לחתונות כדי לבדר אורחים וגם לפסטיבלי תרבות כאשר הם נוהגים ללבוש תכשיטים מימי קדם כדי לשדר את האווירה האגדית של הזמנים הישנים כאשר חצאיות היו שמלות באירועים כגון זה.

מקורה של מרגרה הוא ריקוד איסלאמי, שלדעתם הועבר לקילווה על ידי סוחרי בולאלה במהלך המאה ה-18. מאז הוא הפך לאחד הריקודים הוותיקים והפופולריים ביותר בקרב מוסלמים אפריקאים בחגיגותיהם.

לרוב המשפחות והיישובים בזנזיבר הישנה יש דעה משלהם לריקוד מרגרה. לאחרונה הופיעו וריאציות חילון, כולל Nawaragia (אדם לבוש כאישה) ותרבות בקאווי חולקות דמיון רב עם מרגרה, למשל, רואים מבוגרים יוצרים מעגל ומתחלפים בביצוע דמויות קצביות אמיתיות או מאולתרות בתוכה.